קניאל תעשיות אריזה בע"מ נ' ג'לג'ולה ואח'

החלטה

1.לפני בקשת רשות להתגונן אשר הוגשה ע"י הנתבעים 1 – 3.

2.עסקינן בתביעה בסדר דין מקוצר על סך 5,000,000 ₪ אשר הוגשה ע"י התובעת נגד הנתבעים בגין ערבותם לחוב חברת שימורי הכפר בע"מ (להלן: "החברה").

3.עפ"י כתב התביעה, סיפקה התובעת לחברה מוצרים שונים על פי הזמנתה.

ביום 10/4/08 חתמו הנתבעים 1 – 3 וכן אלמאן ג'לג'ולי ז"ל על כתב ערבות.

החברה והנתבעים לא שילמו את חובתם לתובעת וביום 14/1/10 הושג הסדר בין התובעת והחברה ובמסגרתו אישרה החברה, כי יתרת החוב נכון ליום 14/1/10 עמד על סך 5,197,027.66 ₪.

בשולי ההסכם (נספח 3 לכתב התביעה) אישרו הנתבעים 1 – 3 כי:

"אנו חתומים מטה מאשרים את הערבות האישית עליה חתמנו 2008/אפריל/10 לפירעון החוב של חברת שימורי הכפר בע"מ ואין לנו כל טענה בקשר לכך. מבלי לפגוע בערבותנו זו, אנו מאשרים כי ערבותנו זו תחול גם על החוב נשוא מכתב זה ואנו ערבים לפירעונו, ואישור זה בא להוסיף על כל ערבות שכבר חתמנו עליה ולא לגרוע ממנה".

4.בכתב התביעה נטען, כי נכון ליום 6/2/13 עמד חובה של החברה בכרטסת הנהלת החשבונות + ריבית מירבית הנהוגה בבנק הפועלים (כמוסכם בסעיף 7 להסכם מיום 14/1/10) בסכום העולה על 6,000,000 ₪ אך לצרכי אגרה הועמד סכום התביעה על סך 5,000,000 ₪.

5.בבקשת הרשות להתגונן מאשרים הנתבעים, כי הם חתמו על כתב הערבות ביום 10/4/08 וכי החברה נקלעה לקשיים כלכליים ותזרימים והתובעת העניקה לחברה אשראי.

נטען, כי למרות חובה של החברה כלפי התובעת בעת החתימה על ההסדר מיום 14/1/10 שעמד על סך 5,197,027.66 ₪, המשיכה התובעת לעבוד עם החברה ולהעניק לה אשראי "וזאת חרף ידיעתה בדבר מצבה הכלכלי, ותוך כריכת הנתבעים דכאן, בהחתמתם על אשרור כתב הערבות במסגרת החתימה על הסדר התשלומים" (מתוך סעיף 12 לבקשה).

מחד – מלינים המבקשים (בסעיף 12) על כך, שהתובעת המשיכה להעניק אשראי לחברה למרות הידיעה בדבר מצבה הכלכלי של החברה, ומאידך - מלינים הנתבעים בסעיף 13 לבקשה על כך, שבתחילת 2013 ביקשה התובעת להפסיק את יחסיה המסחריים עם החברה "וזאת חרף התקשרותה עם שימורי הכפר משך שנים ביודעין כי מצבה הכלכלי בכי רע".

6.בבקשת הרשות להתגונן נטען, כי יש להחיל על התובעת שנתנה אשראי לחברה כללים מחמירים של חובת גילוי ותום לב.

נטען, כי לתובעת יש אשם תורם בכך שהיא המשיכה ליתן אשראי לחברה במשך כשנתיים לאחר החתימה על כתב הערבות למרות שידעה, כי מצבה הכלכלי של החברה בכי רע ואין לה יכולת לפרוע חובותיה.

כמו כן, בגין אותה סיבה נטען, כי החתמתם על כתב ערבות "מתוך ידיעה ברורה כי כתבי הערבות והסדר התשלומים בא לעולם תחת מחבש קיצוני של לחצים לערבים, ותוך שחרב מתהפכת מעל לראשם" (סעיף 31 לבקשה), היא בחוסר תום לב.

עוד נטען, כי לא מוצו ההליכים מול החברה בטרם פנו לערבים וזאת מכוח סעיף 8 לחוק הערבות.

7.ב"כ התובעת ויתר על חקירה נגדית למצהירים והצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

8.לאחר עיון בטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה יש לדחות את בקשת הרשות להתגונן, אשר איננה מגלה טענת הגנה אפשרית ולו דחוקה, וזאת מהנימוקים כדלקמן:

א)המסגרת הנורמטיבית:

בית משפט יסרב ליתן רשות להתגונן רק כאשר ברור על פניו, ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו.